Browsed by
חודש: אוקטובר 2020

תהיו יותר שועלים

תהיו יותר שועלים

כמובטח בכותרת, ספרו החדש של צבי לניר, "פנקס הכיס של השועל", הוא מסע התבוננות "על השועליות שבנו כחשיבה וכדרך חיים". הספר, שפורסם באופן מקוון ב-2013 ורואה אור כעת בגרסה מודפסת ומעודכנת, מזמין את הקורא למבט בוחן על אורח חשיבתו והתנהלותו מול אתגרי המציאות המשתנה.

ההבחנה בין השועל והקיפוד, כמייצגים גישות שונות בהיגיון ההתנהלות של בני האדם, שימשה כבר את ישעיהו ברלין בספרו הידוע "הקיפוד והשועל", ואילו צבי לניר הצליח למקם את ההבחנה הזאת במקום הנוגע בימים אלה בכל אדם ובכל ארגון. הטלטלה הגלובלית ומשבר ההנהגה הפוקד את מדינת ישראל עם מגיפת הקורונה, יצרו להוצאת הספר הקשר מיוחד שאין מתאים ממנו לקליטת כיוון החשיבה שהספר מציע. הדיון בכללותו אמנם אינו מתמקד ישירות במשבר הקורונה, אבל בנוכחותה המעיקה של תודעת המצוקה הכרוכה בקשיי התקופה, ההבחנה שמעמיד לניר בין גישה שועלית לגישה קיפודית מזמינה בעת הזאת את ההשלכה המיידית למצבם של כל אדם יחיד ושל מוסדות המדינה.

בהשראת "מלחמה ושלום" של טולסטוי, ובייחוד באופן שבו תיאר את נפוליון מול גנרל קוטוזוב הרוסי, בחר לניר לתווך לנו את בסיס ההבחנה בין הקיפוד לשועל. נפוליון בקיפודיותו מצטיין בתכנון קפדני ובניהול מקצועי של המערכת הצבאית תחת פיקודו. גנרל קוטוזוב, לעומתו, מבטא היגיון אחר. הוא הצליח להביא לתבוסת נפוליון לא מכוח ניהול ותכנון קפדני, אלא מכוח "יכולתו להמתין לשעת הכושר שמזמנות לנו ההזדמנויות הלא מתוכננות מראש", בניצול פוטנציאל החורף הרוסי. זו השועליות בגילו מה המובהק.

בהמשך דבריו מדגיש לניר כי התשוקה לוודאות, סדר ויציבות אמנם נטועה עמוק בנפש האנושית, ואינה בלעדית לקיפודים, אולם הקי פודים מבקשים אותה באופן מובהק יותר, עד כדי תלות בכמיהה להיגיון מסדר אחד ויציב. השועלים, לעומתם –

"תופסים את המציאות כמצויה בתנועה מתמדת, שכדי להבינה ולגבש דרכי פעולה חדשות ההולמות אותה, הם נדרשים לשלב בכל פעם מחדש את האסוציאציות, התו בנות והידע הרלוונטי למצב החדש, ובאמצעותם לפלס מחדש את נתיבי התפיסה והפעולה שלהם, לכן הם לא מאמינים בתיאוריה אחת שתסביר את הכל…"

(עמ' 9)

בהקשר הקורונה, לדוגמה, רוב המומחים ל"ניהול אסטרטגי" במדינת ישראל מבקרים את מה שנראה להם כהיעדרו של ארגון מוסדי מדינתי, שהוכן מראש, לניהול המשבר. אלא שמשבר הקורונה כמצב חירום תקדימי וראשוני, מחייב משהו אחר. בניגוד לטיפול בתאונת רכבת, הדורשת מומחיות שיטתית מהסוג הקיפודי, כאן דרושה הסתגלות שועלית למצב כה חסר תקדים, עד כדי כך שהדחף הטבעי להסתמך בו על המתכונת הארגונית המוכרת שהיתה מוכנה מראש, היא המכשול המהותי להסתגלות נכונה.

בהשראת הבחנתו של לניר, מדובר בכשל מוסדי. מערכות ההכשרה למשרתי הציבור לפקידי הממשל הבכירים ולמפקדי צה"ל נוטות להכשרה שיטתית למודל הקיפודי. אלה המתאימים לכך הם, על פי רוב, אלה המוכתרים כמצטיינים. השועלים מוצאים עצמם נדחקים לשוליים, או שמצליחים בעל כורחם למלא אחר אמות המידה של סרגל המדידה הקיפודי. הבעיה היא שחשיבה אסטרטגית דורשת ביסודה הסתגלות לדינמיקת ההשתנות של מערכות מורכבות, תכונה שניתנת לכינוי במושגי לניר כחשיבה מה סוג השועלי.

בשש השנים שבהן פיקדתי על המכללה לביטחון לאומי, חוויתי מקרוב את הקשיים של בעלי הנטייה הקיפודית בלמידת הגיונן של מערכות מורכבות, עד כדי התכחשות לקיומן. טמון כאן הסבר מקיף לתופעה שבה מצטייני החשיבה הקיפודית מתגלים שוב ושוב כבעלי נכות בכל הקשור בהפנמת הגיונן של מערכות מורכבות. חבר שעימו שוחחתי על הספר הגיב בהסתייגות ימנית שמרנית, בחרדה מעוד הטפה לחשיבה ספקנית, פרוגרסיבית, פוסט מודרנית. אלא שההבחנה בין קיפודים לשועלים ממש אינה חופפת להבחנה בין ימין לשמאל, בין פרוגרסיבים לשמרנים. שני הצדדים במחלוקת סובלים כל אחד בדרכו ממידה רבה של חשיבה קיפודית.

המילים "פנקס הכיס" המשולבות בכותרת הספר, נותנות לספר את הכיוון המעשי המנחה אותו, כאילו משתייך לסוג הפנקסים הטכניים, כמו "פנקס כיס למפקד טנק". ה"שועליות" כדרך חיים רחוקה כמובן מלהיות ניתנת לרכישה במי לוי רשימת הוראות הפעלה. אולם כאן ייחודו של הספר, כמגיש לקוראים מבט פילוסופי, במאמץ להנגיש אותו כמדריך מעשי. בניגוד לספרי פילוסופיה, המעניקים לקוראים בעיקר תיאוריה מופשטת, הכתיבה של לניר מדלגת על העומס התיאורטי. בקפיצה מיידית אל החוויה המעשית המוכרת, הקורא מוזמן כמו ילד שקיבל כדור, לעלות למגרש ולהתחיל לשחק. עם המשחק יבוא השכלול.

צבי לניר / פנקס הכיס של השועל, הוצאת ספרי ניב, 225 עמ'


פורסם במוסף ״קוראים״ של ישראל היום, 22.10.20